כתבה בבלוג

גן בייבי גן

התקפי זעם בגיל הרך

דצמ 08. 2013 | מאת גננת הגן

יודעים שהן ביטוי למצוקה אמיתית ?

הדרכת הורים - התקפות זעם בגיל הרך כיצד מתמודדים עימם ומתי יודעים שהן ביטוי למצוקה אמיתית ? (הגדל)
 

"הילד זועם ויצא משליטה... כיצד אתמודד מבלי לאבד את השלווה ??"
התפרצויות זעם אצל ילדים, באיזה גיל הן מתחילות להופיע ? האם הן נורמאליות או חריגות וכיצד מתמודדים מבלי שגם אנחנו נאבד שליטה ?

התפרצויות זעם או בשמן המקצועי התקפי טנטרום, יכולות לתת את אותותיהן כבר אצל פעוטות. בסביבות גיל שנתיים המכונה "גיל שנתיים הנורא" ניתן לגלות התנהגות עיקשת ומרדנית אצל הפעוט. בגיל זה הפעוט מתחיל לפתח כישורים מוטוריים עימם הוא מתחיל לפעול באופן עצמאי בסביבתו. הוא מתחיל ללכת, לחקור, לתקשר ולהביע באופן ברור וחד משמעי את רצונו. הגילוי של יכולת העצמאות שלו מייצרת אצלו את הרצון לפעול לבד בכל דבר. הוא רוצה לאכול לבד, להניח ולקחת דברים לבד, לסדר לבד ובעיקר לבלגן לבד. מאחר והוא עדיין איננו בעל יכולת לבצע הכל לבד כל ההתערבות של מבוגר יכולה לתסכל אותו ולעורר אצלו התנהגות עיקשת ואף תוקפנית.


התנהגות תוקפנית הבאה לידי ביטוי בהתקפות זעם, הינה דרך להביע את רגשותיו של הפעוט כאשר הוא איננו מצליח לבטא אותם בדרך אחרת מילולית או פיסית. התפרצויות הזעם יכולות להתבטא באיבוד שליטה על הגוף כמו השתטחות על הרצפה, צעקות ובכי רב, הטחת הידיים ואגרופים ברצפה או בחפצים. כמו כן, בעת עירור תחושות של רעב או עייפות יכולות להתעורר אצלו התנהגויות חסרות שליטה המבטאות גם הן פורקן של רגשות וצרכים בלתי מסופקים.


בין רצונו של הפעוט לרכוש עצמאות לבין המגבלות ביכולותיו המוטוריות והמילוליות, קיימים הגבולות שכבר אז חשוב להציב. כן חשוב לעודד את תחושת העצמאות הקשורה להתפתחות תקינה ועם זאת, חשוב להבהיר לפעוט מה מותר ומה אסור. חשוב להציב גבולות נדרשים ועקביים, כאלו שלא יגבילו את צרכיו ההתפתחותיים ועם זאת יעניקו לו בהירות וביטחון.


פעוט שרואה מולו גרם מדרגות מעניין כזה שאפשר לטפס עליו, עשוי לרוץ לעברו ולטפס אפילו בזחילה אם טרם התחיל לעמוד וללכת. יכולותיו המוטוריות מאפשרות לו את אותה מידת עצמאות אולם, הוא איננו מודע למידת הסכנה. הצבת שער לפני גרם המדרגות עשויה לתסכל אותו וליצור התפרצות זעם עם זאת, כאן ניצב גבול תרתי משמע. אז כן.. לאפשר לו לטפס ולעודד את תחושת העצמאות אולם בגבולות של השגחה והתערבות נדרשת.
בגיל 3 ומעלה פוחתות האפיזודות של התפרצויות הזעם עקב התפתחות השפה והכישוריים המוטוריים, החברתיים והרגשיים. אולם, עדיין הן מופיעים בשל כמה סיבות:

  • צרכים בלתי מסופקים כמו רעב ועייפות עדיין עשויים לעורר התפרצויות זעם של בכי ומרדנות. 
    ילד הממתין לארוחת הצהריים המתעכבת עשוי לפרוץ בהתנהגות זועמת, חסרת סובלנות ועיקשת.
  • קושי בהצבת גבולות מצד ההורה
    גבולות לא ברורים יוצרים חוסר ביטחון וניסיון תמידי בבדיקת הגבולות .
  • תגובות מצד ההורה בזמן אפיזודת הזעם של הילד המעודדות את ההתנהגות "הזועמת" .

אז מה עושים ואיך מתמודדים ?

דחיית סיפוקים הינו חלק מכישוריי החיים. זה בא ליידי ביטוי בהמתנה לארוחות, בהמתנה למשחק, בהמתנה בתור. דחיית סיפוקים מאפשרת לאדם ליצור סדר בחייו ולא לפעול בשליטת "האיד" שלו, לנהוג התנהגות פרו חברתית, ליצור סדרי עדיפויות ולפעול על פיהם ולא על פי צורך רגעי, להתמקד ולהתרכז ועוד אין ספור תועלות וכישורי חיים המחייבים יכולת בדחיית סיפוקים.

ילד הממתין לארוחה בזמן שהוא רעב או לשינה בזמן שהוא עייף, עשוי לנהוג בצורה חסרת סובלנות, לבכות, לצעוק ולהגיב בצורה חסרת פרופורציות לכל דבר. ישנם הורים שיתנו לילד לאכול חטיף לפני האוכל במקום לאמן אותו בדחיית סיפוקים. במקרים אלו יפגינו ילדים אלו זעם בכל פעם שהצורך שלהם מתעורר ואיננו מסופק מיידית. אז כן... סובלנות והמתנה לארוחה בשילוב יכולת איפוק והשליטה של ההורה באותן סיטואציות ייאמנו את הילד לדחיית סיפוקים ויפסיקו את תופעת הזעם בעת המתנה לסיפוק הצרכים.
יחד עם זאת צריך לתת לו מענה רגשי או פיזי כמו חיבוק, מגע, מקלחת נעימה. להסיח את דעתו באמצעות משחק..
כמו כן, ניתן להפחית את התקפי הזעם ע"י יצירת סדר היום ברור וקבוע זאת על מנת להעניק תחושת וודאות היוצרת ביטחון רוגע ושלווה. חשוב שההורה יבנה את סדר היום הקבוע והחד משמעי ויעמוד בו בעקביות ובטחון.

לדוגמא: הורה שרוצה שילדו ילך לישון ב 20:00 בערב, על מנת להפחית את התקפי הזעם עליו לבנות סדר פעולות וזמנים קבוע המתאים לצורכי הילד. במידה ורוצים לאכול ב 19:00, על ההורה 
להיערך לארוחת ערב ב 18:30
ארוחת ערב 19:00
מקלחת 19:20
סיפור לפני השינה 19:40
השכבה 19:50
הורה שיתמיד בסדר היום הקבוע התקפי הזעם של הילד יפחתו באופן משמעותי.


נושא הצבת הגבולות הינו רחב ומורכב אולם, יש לזכור שחשוב להאמין שהגבולות הם לא רק לטובת ההורה והסדר בבית, אלה לטובת הילד ופיתוח יכולתו להתנהגות פרו חברתית וביטחון עצמי. הגדירו מהם הכללים והגבולות מבחינתכם, האמינו בהם וברציונאל העומד מאחוריהם והיו עקביים ונחושים בהצבתם לילד ככלי התפתחותי חשוב במיוחד.
חשוב שההורה יהיה אמפאטי ורגיש לילד עם סבלנות רבה בשילוב עם בהירות וחד משמעות.

כשילדנו נתקפים בהתקפת זעם חסרת שליטה, קשה מאד לנו ההורים לשמור על שליטה. הצורך הראשון והאנושי המתעורר בהורה המתמודד עם התקפת הזעם של ילדו, הוא לנהוג את אותה התנהגות "ילדית" ולאבד שליטה. הורים רבים אינם מצליחים לגבור על הצורך ומגיבים באופן אמוציונאלי, צועקים בחזרה, מביעים כעס גדול, שולחים את הילד להיסגר בחדר, מאיימים בעונשים ועוד.
הורים אחרים מנסים להיות "מאד שקולים" ואז פוצחים במשא ומתן, מנסים לשוחח עם הילד בזמן שהוא צורח, נכנעים לבקשה של הילד אליה לא הסכימו מלכתחילה או מנסים להשתיק את הילד במתן "הפתעה מתוקה" .
במקרים אלו אפיזודות הזעם רק מתארכות, בד"כ עד שסובלנותו של ההורה פוקעת.
אם כך, כל תגובה חיובית או שלילית היא תגובה וכל תגובה מצד ההורה היא בבחינת חיזוק להתנהגות. הקושי הוא שהילד מתנהג התנהגות הגוררת יחס ועם זאת זה הזמן לא להתייחס.
מה שכן ברגע שהילד קשוב, ממלא אחר הבקשות שלנו ללא הסברים אין סופיים עלינו לחזק אותו בחיבוק, באמירה מתוך מקום של כוונה " אני מאד שמחה ששמת את הבובה במיטה שלה, שם יהיה לה נוח ונעים יותר לישון.

אז איך לא מתייחסים כשהעשן יוצא כקיטור מכל נקב בראש ??

אומרים בטון שקט אך אסרטיבי "אני מבינה שאתה כועס אך אינני יכולה להקשיב כשאתה צועק, כשתירגע אוכל להקשיב ולשוחח איתך" . אפשר לחזור על המשפט בהפרשי זמן סבירים לאורך האפיזודה מבלי לשנות את הטון. חשוב לא להגיב בשום צורה או מילה אחרת מעבר למשפט זה.

לא לשלוח את הילד למרחב אחר, בטח לא לחדרו וגם לא להתרחק למרחב אחר. ניתן להתעסק בדברים אחרים בבית (ניקיון, סדר, הכנת ארוחה, כתיבה, קריאה...) כל עיסוק דווקא יכול לסייע בשמירה על השליטה.

כשהילד נרגע חשוב מאד לשוחח עימו בשקט ובנחת על ההתנהגות, להגדיר מהי ההתנהגות בלתי מקובלת ומהי ההתנהגות הרצויה ולהתייחס לדבריו בהתאם לשיקול דעת. חשוב שההורה יהיה רגוע וקשוב לילדו והילד יהיה רגוע ופנוי לשיחה והפנמה עם ההורה. 
חשוב שהשיחה, אם ניתן, תהיה באותו יום, אחרת בגילאים כל כך צעירים זה עשוי לאבד את רמת האפקטיביות שלה.
חשוב שההורה יהיה פנוי רגשית וכך גם הילד, רק כך הם יוכלו להגיע להסכמה והבנה.
החינוך נעשה שאנו מבינים כהורים שתפקידנו הוא להדריך ולחנך את הילד, כשאנו כועסים עד כדי איבוד שליטה, אנו מפסידים במערכה והילד לומד שהוא יכול לקבל מה שהוא רוצה באמצעות תשומת לב בדרך שלילית וחבל.

אם סיבת ההתקף היתה על אי קבלת חפץ או ממתק כלשהו אין לתת לו אותו מיד עם הירגעו.חשוב להסביר על הגבול והרציונאל מאחוריו. אך כמובן הילד אינו יכול לקבל את אותו חפץ או ממתק. המסר הוא, אם תאבד שליטה לא תוכל לקבל את מה שאת הרוצה. חשוב לחבק את הילד ולהיות שם עבורו אך את החפץ- הוא לא יוכל לקבל.

חשוב לחזק התנהגות המבטאת שליטה ודחיית סיפוקים כי שם זה המקום להתייחס.

התקפי זעם הנובעים מסיבות חריגות 
פעוטות וילדים עשויים להגיב בהתפרצויות זעם למגוון של שינויים ואירועים משמעותיים בחייהם כולם קשורים להתמודדות רגשית. ייתכנו התפרצויות הנובעות מתהליכי הסתגלות קשים לאח חדש, לגן חדש, לבית בעיר חדשה, תהליכי גירושים או אווירת מתח בבית שבאותה מידה יכולים לגרום להסתגרות. 
התפרצויות הזעם יכולות להיות ביטוי לתסכול הנובע מתהליך ההסתגלות ומחוסר היכולת לבטא את התחושות העמוקות אותן הילד חש. ילד המתמודד עם אח חדש יכול לחשוב מחשבות איומות על אחיו התינוק אך הוא יבטא אותם לא באופן מילולי תמיד אלה בהתנהגות תוקפנית וזועמת.
התפרצויות זעם תכופות, תוקפנות עד כדי מעשיי אלימות עשויים לבטא מצוקה חריגה ומחייבת בדיקה וטיפול תואם. חשוב לשוחח עם מנהלת הגן והגננת וביחד לסייע לילד בבית ובגן בשיתוף עם גורמים מקצועיים.
התפרצויות זעם הינן שכיחות אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב היות והן נובעות גם מאימפולסיביות המאפיינת את ההפרעה. כמו כן, קיימת תחושת זעם, תסכול והשפלה שאותם ילדים חווים על בסיס קבוע, תחושות הבאות לידי ביטוי באותן התפרצויות כעוסות. 
התנהגות הכוללת אקטיביות רבה, זעם, סף תסכול נמוך, השתוללות חסרת שליטה, אי ציות לכללים ופגיעה בסביבה הינה "התנהגות מפריעה" הנכללת בקבוצת הפרעות ההתנהגות המאופיינות בחוסר שליטה. במקרים אלו יש לגשת לאבחון מוקדם על מנת למנוע חוויות מתסכלות יותר בעתיד. אבחון מוקדם יאפשר לאותם ילדים לרכוש מיומנויות שיעכבו את ההתנהגות האימפולסיבית ולווסת את רמת העוררות לגירויים בכלל ולסיטואציות מעוררות כעס בפרט. כמו כן, יקנו להם את הכישורים הנדרשים להתפתחות חברתית ורגשית תקינה.

למעשה, כל הורה מתמודד עם התפרצויות הזעם של ילדו החל מגילאים רכים מאד. ההתמודדות הינה טבעית ובריאה. כל התמודדות במהלך גידול ילדים היא למעשה, ההזדמנות שלנו ההורים, להקנות כלים וכישורים הנדרשים לילדנו כדי לגדול ולהיות אנשים בריאים, שקולים, מאושרים והחיים בתוך חברה. 

איחוליי התמודדות קלה ויעילה !!